פסק-דין בתיק ע"ב 3203-06

פתיח

1.             לפנינו תביעתו של מר גריגורי מוגילבסקי (להלן: התובע), מיום 15.10.06, נגד מעסיקתו בתקופה הרלוונטית לתביעה - חברת אייזנברג מלך ובניו בע''מ (להלן: הנתבעת או החברה). בבסיס התביעה, עומדת דרישת התובע לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, לפיצויי הלנת שכר ולפיצוי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין. בנוסף לכך, נתבע פיצוי בגין אי ביצוע מלוא ההפרשות הפנסיוניות, אך, בסיכומיו חזר בו התובע מרכיב תביעה זה, ואנו לא נדון בו.

2.             הצדדים פרשו בפנינו מסכת עובדתית רחבה, לרבות בנושאים שאינם רלוונטיים, ישירות, לעניינים שבמחלוקת, והם לא יידונו כאן. מטעם התובע הוגשו תצהיר התובע עצמו [ ת/3] וכן תצהיריהם של גב' ורוניק פרידמן [ ת/1; (להלן: פרידמן)] ומר עמרם אלגרסי [ ת/2; (להלן: אלגרסי)] - שניהם עובדים לשעבר בנתבעת. הנתבעת הגישה תצהירים של מנכ"ל החברה - מר איתן אייזנברג [ נ/4; (להלן: מנכ"ל הנתבעת או אייזנברג)], חשבת בחברה ומנהלת כוח-אדם בה - גב' עליזה דהרי [ נ/5; (להלן: חשבת הנתבעת או דהרי)], מר דני הלל - מנהל דלפק מכירות [ נ/1; (להלן: הלל)], מר עמוס חיימוביץ' - מנהל מחסנים [ נ/2; (להלן: חיימוביץ')], וגב' זהבה היטר - מנהלת מערכת הספקים בארץ [ נ/3; (להלן: היטר)].

3.             להלן נפרט את עיקר העבודות הצריכות לעניין, כפי שהוכחו במכלול העדויות והמסמכים בתיק, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים; לאחר מכן נדון ברכיבי התביעה, על פי סדרם.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

4.             הנתבעת עוסקת, בעיקר, ביבוא, ייצור ושיווק של מוצרי הידראוליקה, מנופים, חלקי נגררים ומנועי חשמל [ ת/3, ס' 3; נ/4, ס' 8; נ/4, נספח א'; עמ' 36, ש' 31-30].

5.             ביום 15.4.99 התובע החל את עבודתו בנתבעת, כאחראי מחשוב, לאחר שהופנה אליה על ידי לשכת התעסוקה [ ת/3, ס' 4; נ/4, ס' 14, 20; עמ' 16, ש' 13-12]; בתחילת עבודתו של התובע בחברה סוכם, בינו לבין מנכ"ל הנתבעת, כי שעות עבודתו בנתבעת יהיו 17:00-08:00 בימים א'-ה', ו- 14:00-08:00 בימי ו' ובערבי חג (להלן: שעות המסגרת או השעות המוסכמות).

6.             הצדדים חלוקים בשאלה - האם יש לראות בזמן הפסקת הצהרים חלק משעות העבודה, אם לאו. לטענת התובע - בעת שהתקבל לעבודה לא דובר איתו על הפסקות, ובשל העומס שהיה לו בעבודתו הוא לא יכול היה לצאת להפסקה ונאלץ לאכול בחופזה, תוך כדי עבודה - בדרך כלל כריך שהביא מביתו, ובשנה האחרונה סלט, מדי פעם, שאותו הכין במטבח הנתבעת  מספר דקות. לטענתו, אייזנברג ועובדים אחרים היו משוחחים עמו על ענייני עבודה תוך כדי שהיה אוכל, ולעיתים - הוא הפסיק לאכול כדי לעזור להם. בנוסף, טען התובע, כי במקרים בודדים, שכן יצא להפסקה, הוא החתים את שעון העבודה, ואז הופחת משעות עבודתו זמן היציאה להפסקה, בנוסף לחצי שעה, שהופחתה באופן אוטומטי מהרישום בשעון הנוכחות.

7.             עוד טוען התובע, כי רק מחודש 8/06, לאחר ויכוח עם מנכ"ל הנתבעת, הוא הודיע למנכ"ל, כי כיוון שמנכים משעות הנוכחות מחצית שעה, בגין הפסקה, הוא מתכוון לצאת להפסקה של חצי שעה, מדי יום, להחתים את שעון הנוכחות ולהודיע על כך למנכ"ל או לחשבת הנתבעת, כדי שלא יפריעו לו במהלכה. התובע עשה כן, ויצא לאכול במטבח של עובדי בית-המלאכה, אך, כעבור זמן דרש ממנו אייזנברג שלא יחתים כרטיס, למרות שישנם עובדים שכן נדרשו להחתימו - גם בעת אכילה בתחומי המפעל, ולמרות שהתובע הודיע מראש שיחתים אותו [ ת/3, ס' 30-29, 32, 49, 75-73].

8.             הנתבעת, לעומת זאת, טוענת - כי לעובדים יש מספר אפשרויות לניצול הפסקת הצהרים שלהם - חדר אוכל, ליד אזור השירות, בו אוכלים לרוב עובדי הייצור; מטבחון, באולם המנהלה, בו אוכלים בדרך כלל עובדי המנהלה; או הפסקת צהרים בעמדת העבודה. לחלופין - העובדים יכולים לצאת להפסקה מחוץ לשטח הנתבעת ואז הם נדרשים להחתים את כרטיס העבודה. לטענתה, כמו יתר עובדיה, במשך כל שנות עבודתו נהג התובע לנצל הפסקות צהרים ארוכות, שכללו הכנת סלט ומאכלים אחרים, או חימומם. כמו כן, התובע יצא מפעם לפעם, במהלך העבודה, לסידורים אישיים במסגרת הפסקת צהרים; לא זו אף זו - עם חזרתו, היה אוכל את ארוחת הצהרים שלו במקום העבודה. המנכ"ל, ממקום מושבו, לא יכול היה לדעת מתי בדיוק התובע מנצל את הפסקתו, וכאשר קרא לתובע, באמצעות הטלפון, והתובע לא אמר דבר - אייזנברג הניח שהוא פנוי. מאידך, היו מקרים שהתובע אמר לאייזנברג, כי הוא אוכל, והמנכ"ל מעולם לא ביקש שיפסיק ארוחתו, אלא, התובע הגיע אליו כשסיימה.

9.             לטענת הנתבעת, למרות שנוהל ארוחת הצהרים, הקיים אצלה, קובע, כי על העובדים להעביר כרטיס רק כשהם יוצאים מהמפעל, אזי, בשלושת חודשי עבודתו האחרונים, החל התובע להחתים כרטיס בצהרים, אף על פי שלא יצא מהמפעל, אלא, אכל בחדר האוכל של פועלי הייצור; הכל - בכדי ליצור מצג, כאילו רק בחודשים אלה החל לצאת להפסקות צהרים. כאשר גילה המנכ"ל, ביום 12.10.06, שהתובע אינו עוזב את שטח המפעל, הובהר לתובע, כי אין צורך להודיע למנכ"ל כאשר הוא יוצא להפסקה - כשם שהתובע לא הודיע לו על כך בעבר, וכשם שאף אחד מהעובדים לא מודיע על כך, ואין צורך גם להחתים כרטיס ביציאה להפסקת צהרים, כאשר לא יוצאים מהמפעל [ נ/4, ס' 54-50, 70, 129; תרשומת השיחה שנערכה בנוכחות חיימוביץ' - נ/4, נספח ט'].

10.         שכרו החודשי של התובע עמד, בתחילת יחסי העבודה, על סך 4,000 ש"ח, נטו, כולל נסיעות, ומעת לעת עלה בסכומים ניכרים [ ת/3, נספח א'; נ/5, נספח ב'], בהתאם להסכמות בינו לבין אייזנברג. כך, למשל - הסכמה מיום 27.3.01, בדבר העלאות שכר בסך 1,000 ש"ח, נטו, במהלך השנתיים שלאחר מכן, שכללה גם תוספת בכתב ידו של התובע, בדבר הצמדת השכר לתוספת היוקר "למשך כל התקופה" [ נ/4, נספח ו'; נ/4 ס' 24; עמ' 15, ש' 27-24]. בסיום יחסי העבודה, התובע השתכר שכר חודשי בסך 9,420 ש"ח, ברוטו, בתוספת נסיעות [ נ/4, נספח ז'].

11.         קיימת מחלוקת בדבר זכאות התובע לקבלת גמול עבור עבודה בשעות נוספות, מעבר לתשלומים ששולמו לו במשך שנות עבודתו בנתבעת, ככל שביצע עבודה כזו. התובע טוען, כי מתכונת העבודה שתאר כוללת עבודה בשעות נוספות, והוא אף נדרש לעבוד מעבר לשעות המוסכמות. אף על פי כן, הוא מעולם לא קיבל גמול "שעות נוספות", הנתבעת מעולם לא הזכירה תשלום גלובאלי, או תשלום נפרד, עבור שעות נוספות, וכיוון שלא היה בקיא בחוקי העבודה - לא ידע על זכאותו לכך [ ת/3, ס' 21-18, 42, 50, 56].

12.         לטענתו, עם קבלתו לעבודה נאמר לו שיש לעבוד לפחות במסגרת השעות המוסכמות, ושתפקידו הוא חשוב, והתובע הבין מכך שמצפים ממנו לעבוד ככל שנדרש. מדי פעם, אייזנברג עצמו אמר לתובע, בסמוך לסוף יום העבודה, כי המטלה שהוטלה על התובע דחופה לו לאותו יום, או שהיה מטיל על התובע מטלות בסמוך לסוף יום העבודה, ביודעו שעל התובע לבצען באותו יום או מוקדם בבוקר למחרת. העבודה בשעות נוספות הייתה עקב לחץ או צורך בעבודה ולא בשל החלטה סתמית של התובע - למשל, בסופי שנה או בתערוכות; וגם עובדים אחרים - כמו אלגרסי, עובדי מחלקת היבוא ועובדי המחסן - עבדו מעבר לשעות המסגרת [ ת/3, ס' 48, 54-53].

13.         עד לרגע שדרש גמול "שעות נוספות", מעולם לא נאמר לו שאסור לו לעבוד בהן, ללא אישור מנכ"ל הנתבעת, למרות שהנתבעת ידעה, בדיוק, את שעות עבודתו, שכן, פקידות הנתבעת ביצעו מדי חודש סיכום של שעות עבודתו לפי כרטיסי העבודה, רשמו שעות "חוסר" ושעות "עודף", שעבד מתחת לשעות המסגרת, או מעבר להן, והעבירו זאת לחשבת הנתבעת [ ת/3, ס' 19, 22, 52-51, 55].

14.         עוד נטען על ידי התובע, כי הוא מעולם לא סירב לבצע עבודה, מעבר לשעות המסגרת, מלבד פעם אחת, בה הודיע למנהל שיוכל לעבוד רק עד השעה 18:00, בגלל מסיבת סיום בביה"ס של בתו; ואף זאת, לאחר שעבד מספר ימים עד 22:00 בגלל שהיה בתערוכה. סירוב, כאמור, ככל שהיה, נעשה רק בחודש האחרון לעבודתו בנתבעת, לאחר שאייזנברג אסר עליו במפורש לעבוד מחוץ לשעות המסגרת. לאחר איסור זה, ואיומו של אייזנברג, שאם התובע יגיע לאחר השעה 08:00 יאלץ לחזור לביתו וזה יחשב כיום חופש, התובע הגיע לעיתים מעט לפני 08:00 והחתים כרטיס, אך, בתביעתו לגמול שעות נוספות בגין חודש זה הוא לא דרש גמול עבור שעות שהן מעבר לשעות המסגרת [ ת/3, ס' 63-60].

15.         הנתבעת, מן הצד השני, טוענת שהמשכורת ששילמה לתובע גילמה בתוכה גם תשלום עבור שעות נוספות גלובאליות - אשר בא לידי ביטוי בכך שבכל תלושי השכר של התובע מופיע תשלום עבור 9 שעות עבודה ביום ל- 26 ימי עבודה בחודש, שהן 234 שעות עבודה חודשיות, בעוד שבפועל התובע עבד בחודש עבודה מלא כ- 192 שעות, בלבד. הנתבעת מודה, כי התובע עבד בהיקף של 48 שעות שבועיות, לאחר הפחתת חצי שעת הפסקה ביום, אלא שלטענתה, התשלום עבור שעות העבודה הנוספות שמעבר ל- 43 שעות שבועיות, מגולם בתשלום המשכורת שניתן לתובע עבור 234 שעות חודשיות. כמו כן, לטענתה, גם אם החסיר התובע שעות עבודה, הן לא נוכו ממשכורתו, והיא שולמה כרגיל - באופן גלובאלי [ נ/5, ס' 28-21].

16.         בנוסף, היא טוענת, כי בעת קבלתו לעבודה, סוכמו עם התובע שעות העבודה האמורות והמשכורת, והודגש בפניו שאין לעבוד מעבר לשעות אלה. אחרי שהתובע הופנה אליה מלשכת התעסוקה, מנכ"ל הנתבעת השיב ללשכה - באמצעות טופס ההפניה לעבודה - כי ייתן תשובתו בתוך יומיים, ולאחר מכן הודיע לה שהתובע נמצא מתאים לעבודה [ ת/3, נספח ו']. אייזנברג והתובע נפגשו לסכם את תנאי עבודתו של התובע, ואת שסוכם רשם אייזנברג על גבי טופס ההפניה, לחשבת הנתבעת, שהיא גם מנהלת כוח-האדם במפעל [ נ/4, נספח ג']. על פי רישום זה, תחילת העבודה נקבעה ליום 15.4.99, התובע ישתכר משכורת "גלובאלית" בסך 4,000 ש"ח נטו, הכוללת 115 ש"ח עבור כרטיס נסיעות חודשי, בעבור מסגרת השעות הנ"ל, ואין להעסיקו בשעות נוספות [ נ/4, ס' 21-17; עמ' 37, ש' 27-22; עמ' 38, ש' 18-1].

17.         עוד טוענת הנתבעת, כי למעט מספר עובדים ספציפיים, עובדיה אינם מורשים לעבוד מעבר לשעות המסגרת, ללא אישור בכתב ממנכ"ל החברה או החשבת, כי הדבר הובהר לתובע עם קבלתו לעבודה, ואף לא הייתה כל הצדקה לעבודה כזו מצידו. לטענתה, התובע הגיע לעבודה לפני שעות המסגרת ועזב לאחר סיומן מטעמים של נוחותו האישית - שכן, היה תלוי בהסעות בני משפחתו, וסירבלבצע עבודה כלשהי לפני או אחרי שעות העבודה, כאשר התבקש לכך על ידי מי מהעובדים [ נ/4, ס' 22, 47-43].